תמיד הייתי מעריץ ענק של מיני, מהפעם הראשונה מאוד שנסעתי גב מקורי חבל די בשנות השמונים. יש פשוט משהו מגניב במיוחד, שובה לב ובסופו של דבר כיף בכל זעיר שאי פעם נתקלתי בו.
כמו כן אני מעריץ ענק של מה שעשתה ב.מ.וו עם אחד המותגים הגדולים ביותר של הרכב הבריטי. אני אוהב את האמת שהוא נשאר נאמן לסגנון כמו גם לאופי הרכבים – אם לא האתוס ההנדסי שמאחורי המקור.
מיני מתכנן שביתה משולשת על יריבים עם טלטול עיצוב
אני מבין שיש המון מסורתיים שמציינים בצדק שמיניס אינן קטנטנות במיוחד. עם זאת נסה כמו כן לעשות היום זעיר שעושה את מה שהטינטן עשה שיטה בחזרה כאשר תתאמץ כדי להפוך אותו לחוקי.
פרסומת – הפוסט ממשיך להלן
הדרישות של המחוקקים – אך הרבה יותר חשוב, צרכנים – מעידות כי זעיר היום צריך להיות שונה. אני עדיין רוצה את הפנייה המגניבה והכיף הזה, עם זאת אני רוצה את זה בצרור שפותח לסטנדרטים של BMW, שאוכל להיכנס אליו כמו גם לצאת במהירות (וכך גם הכלב!) כמו גם יש את הכל החידוש הנוכחי-גם מתקדמים וגם אבטחה-על הסיפון.
מיני תמיד היה נהדר מאוד בהאזנה, וזו הסיבה שאני כל כך נלהב מהעתיד המפורט בסיפור המיוחד של ג’וני ברן השבוע. שלושה מיניס חדשים, אני מעריך, הם בדיוק מה שהלקוחות רוצים.
ב.מ.וו גם עשתה משימה פנטסטית של רולס-רויס, כאשר רוח הרפאים האחרונה והוחלטת מופיעה באולמות תצוגה מפוארים למדי השבוע. שוב, זה הקשיב ללקוחות כמו גם נוצר בדיוק את מה שהוזמן.
מה שמביא אותי לב.מ.וו עצמה. כמו גם כאן התצלום מעט פחות ברור. ב.מ.וו הייתה תמיד מכונת הנהיגה המרבית, כמו גם היא עדיין מפתחת כלי רכב מסנוורים לנהוג, אולם הטוהר סביב המשמעות של המותג נראה מדולל באיחור.
אולי זה קשור להתפשטות הדגמים, שכן עבור חלקם, בעיקר מכוניות ה- X, להיות מכונות הנהיגה המרבית לא משנה לבעלים. המון מותגים יריבים תמיד הצהירו שהם רצו להיות כמו BMW. עכשיו נראה ש- BMW רוצה להיות כמו האחרים.
גלה מה הרכבים החדשים הטובים ביותר להשיג השנה …